ביקורת נפלאה על קובץ הסיפורים הדיגיטלי "אצלכם זה בוכה?" שערכתי וסיפור שלי נכלל בו, בהוצאת בוקסילה: "בעצם מעשה קובץ הסיפורים מנכיחה כהן את השיח שגבולותיו "נשיים" בתוך מסגרת תרבותית המעניקה לו סוג של חיי נצח – לא עוד דיונים ארוכים בקבוצות סגורות בפורומים ובפייסבוק, אלא יצירה ספרותית מעניינת הפתוחה לכולם […]
המשוררת המתחילה כתבה מספר שירים מיוסרים על אהבה לגבר, אבל תשוקתה לנשים, ובמיוחד משוררות לא הרפתה מהגוף-נפש שלה. היה זה נס משמיים שזימן לה את המשוררת בתחפושת גברית רופפת מאוד. וכשבדידותה נגעה בבדידותו, היו כל העצים הוורודים עם הסרטים בשערות מאושרים מאוד, הם גמרו כמו שציוותה המשוררת הגדולה – בחולשה, […]
* המורה לספרות הייתה כל כך מסכנה. שנים של חיים בתוך שורות פסקאות כריכות ודפים טשטשו את כושר ההבנה שלה בבשר ודם העומד לפניה. אנחנו כתובים בספר הגדול, היא אמרה לאיש שהיה מִגדל ציטוטים, אני מרגישה שקראתי אותך כל חיי. את האישה השקופה מאחוריו לא ראתה, ולא בגלל הזגוגיות העבות. […]
אוושות גלי המשי נחרדו, כשהסירה החתרנית ביקעה בהם בלי מנוחה. היא דימתה את הגלים נאנחים ברכות מהפרעת הפלדה הנוגחת ומשקיעה אותה בהם. הגבר שלידה אמר: "המים רגועים לגמרי היום, זה ים כנוע. כשהוא רוצה הוא יודע לדהור". על הספינה היו עוד כמה אנשים, אבל היא התכנסה במבט רק על האשה […]
חייבת לזכור את הגבר העובד בתחנת דלק. האיש היה כבן 50, פרצופו וראשו מכוסים בשיער צפוף וסמיך, קשה להפריד. הגעתי אליו הערב בדרך למסיבה שערך מקום העבודה שלי, לפתע שמתי לב, בגשם זלעפות וחשיכה גמורה, שסמן מנורת השמן בלוח המחוונים מהבהב. זה התחיל מחורבן ואז נהיה יותר גרוע. הוא היה […]
שתי אמהות מחכות לילדיהן מחוץ למועדון השכונתי שנפתח לא מכבר בשכונת הסייפנים. שנה תמימה הוא חיכה נעול ושומם מאחר שהקבלן ברח עם הכסף לפני שביצע את גימורי הבטיחות והמעלית. הקבלן החדש, איש מבוגר עם שיער לבן ועיניים אדומות תדיר מצא שלושה סודנים, וכשפתחו את האולם, מצאו בו מלבד טינופת וחומרי […]
ילד אחד ששמו קצת נשכח באלי קראו לו כולם התרגלו כי על כל הדברים שרצה וחפץ באלי! אמר באלי, תקנו. אצבעות שוקולד, תועפות סוכריות, אין קץ ממתקים ספיידרמן מהסוּפר, בבטנו מסטיקים צלחות מעופפות בצבעים זוהרים רובוט חשמלי המשמיע שירים גיבורי פלסטיק, אולי עשרים. אמא אמרה באלי די! אין מקום במגירה […]
מהממתקים הנפלאים שהיו לי בעבודה: אמש נכחתי בשיחה מול קהל (במשכנות שאננים בירושלים) שניהל יהלי סובול עם לורי אנדרסון, המבקרת בארץ עם מופע חדש ועם האמנית סיגלית לנדאו. זו הייתה שיחה מרתקת שנגעה בחלקים שלה במופלא ממש. ממליצה מאוד מאוד לעצור לרגע את שטף העסקנות היומי כדי לקבל מהדברים שאנדרסון […]
הייתה זו ה-ק' שהסגירה אותי לבסוף. "אלברטין איננה" של פרוסט נשלף מנשכחות על ידי השמרטפית שליוותה את הילדה לבלט, והמתינה לה בעודה מחוללת בחדר סגור. כריכתו פצועה במקצת, שנים ארוכות לא דפדפתי בו שוב מאז קראתי אותו בלגימה קדחתנית. "ספר קשה" אני אומרת בקולי הבורגני ענייני. היא נוהגת לשאול ספרים […]
הוא עמד במטבח והדיח כלים. היא עמדה מעט מאחוריו, ליבה חבט בה קצובות. דירת החדר הייתה קטנה מכדי להתפרק בה עכשיו, חדר אחד שמכיל הכל, ספה שחורה נפתחת, מולה טלוויזיה קטנה, רמקולים הגדולים שחוברו למערכת, ליד דלת היציאה ארון. היו בו כמה חולצות ותחתונים שלה. ובמרכזו של החדר המתכווץ – […]
