ארכיון שנתי : 2011


בוא נפלוש לשם 17

הערב הגיעו הוריי לביקור הדלקת נרות. גם אחותי הייתה אמורה לבוא עם שני ילדיה, אולם ביטלה בצהריים בנימוק של מחלה פתאומית. הוריי, שהתרגלו לביטולים השכיחים האלו, הגיבו כל אחד בדרכו, אימי בשתיקה כנועה, אבי במשפט מלא עלבון וסרקאזם. כשהתקשרה, מיד עם הגיעם, אמר לה "עם בריאות לא משחקים, העיקר שתהיי […]


ככה אני מתחילה 19

מידי פעם עולה בדעתי העובדה המדהימה שכשנולדתי, הורי גרו בצריף. כן, צריף אמיתי, לא כפראזה או דימוי. בית עץ בן חדר אחד, שאינני בטוחה האם מראה מעורפל שלו אכן נצרב בזיכרוני או שזה הדמיון המזרחי הפרוע שלי. אני כן זוכרת את העובדה שנמסרה לי אז ששרצו בו חולדות ו/או עכברושים. […]


זמן. רעש. יעל קרוב. הארץ, עץ צהוב 17

בכל יום שחולף אני מרגישה על בשרי באופן חריף ועמוק יותר את התופעה הכי מטרידה של גיל40 פלוס (42) בפורמט החיים המסוים הזה. לא מזמן אמר לי מישהו, תאגידים  יודעים שהבעיה שהכי מטרידה את בני המעמד הבינוני פלוס, הוא לא היעדר הכסף, אלא הזמן. אז כסף נחוץ לי מאוד, כל […]


עודכן – המכתבים (והתמונות) של עלי מוהר 3

עדכון: המסמך עלה לאתר מהפגישות הפנטסטיות שהחיים זימנו לי: הערב פגשתי את אשתו הראשונה של עלי מוהר, אירית, שהסכימה לתת לי לפרסום מכתבים שכתב לה עלי בזמן שירותו הצבאי ואחריו, ותמונות מנעוריהם וחתונתם. הפגישה הייתה אינטימית מבחינתי, לא ביקשתי רשות לצטט ממנה, ולכן לא אעשה זאת, אבל רק אומר שהיא […]


לבד 11

זה נוהג מאוד ותיק, הרגל ממש, בשבילי, לצאת לבד. מאז שהגעתי לעיר הזו, בגלגולים שונים ומשונים שלי בה, לשבת בבתי קפה, מסעדות, בעבר גם ברים, ואפילו ללכת להופעות, אול-ביי-מיי-סלף. היטב ידוע לי כי זה נחשב נוהג תמהוני. עם השנים את לומדת לאמץ את המוזרויות שלך, לתת להן בית חם, להסכין […]


בעבודה קשה, טיפשה 5

פורסם הבוקר בסלונה גבירותיי ורבותיי, זו פארסה, מדורת הבלים. והפעם – מצחיק ועצוב – אני חלק מזה. הכל התחיל אתמול בבוקר, כשהגבתי לבר רפאלי בטוויטר, הרשת החברתית שאני משחיתה בה שעות רבות מכפי שאני מוכנה להודות, אחרי שכתבה בהקשר לחוק החדש: "כשקראתי את המאמרים על חוק לשון הרע ראיתי סימני […]


נורמלית 8

רוח הרפאים של הבלוג כותבת את הפוסט הזה הערב. בזמן האחרון שבה ותוקפת אותי התובנה שהמחיר שאני משלמת כדי להוכיח לעולם ולעצמי בנוגע לתו התקן הנורמטיבי, מגוחך ככל שזה יישמע, גבוה מידי לבריאות שלי. הבעיה היא שאני במלכודת שבניתי לעצמי. מרוב מאמץ להתאקלם לתוך השבלונה, נמחקו לי הפנים. אולי זה […]


ימים סמויים 7

* על שם ספרו של אלכס בן ארי, משורר נהדר כל יום אני מובסת ומנצחת באותה מלחמה, הכתיבה. דוחה את זה, דוחה את זה שוב, וכשאני מגיעה לכאן בלילה, אחרי שנגמרו לי הציוצים, אני נתקפת בהלה וסוגרת את החלון הזה. בסוף כל הבריחות כלות. אני מקפידה לחיות חיים יומיומיים של […]


לא נוגעת בעצמי 8

לא במקרה נעדרתי, קולי נאלם. עברנו טלטלה קשה ויסודית במעבר הזה, נחתנו בדירה, שרק כמה ימים לפני, אחרי שהסתלקו הדיירים הקודמים, התחוור לי שהיא בחירה נוראה. עירומה מחפציהם ומעבודות האמנות הענקיות התבררו פגמיה העצומים והעצובים, קירות מתקלפים, פיצוצי רטיבות, מדרגות שבורות (אנחנו לנים בקומת גלריה), ועוד כמה דברים שאני חוסכת […]