ארכיון שנתי : 2012


הסירה מתנדנדת 1

הסירה מתנדנדת הדפנות פרוצות זיכרונות המצולות מייללות פיתוי דחוף סלעים שעליהם כתובת גופי או מנוחות כמוסות הנח לי לטבוע בחיקו של היומיומי באהבה הלימונית שלך בשיעורי בית בחשבון ושברים חסרים


גלי 3

הייתי בת 17 מבקרת בבית חולים פריפריאלי במיטה הסמוכה לזו בה אושפזה גלי, גלי ששיערה היה אז ערמונים לוהבים, הייתה חרדית מבוגרת סקרנית. מכל דבר אני זוכרת את הבעתה לאות נצחית עם זיק אפילה היא התבוננה בי זמן מה ביקשה שאגש אליה — ובלי להסס פצתה פיה ואמרה: ״לך יהיו […]


לוויתן משוחזר

אוושות גלי המשי נחרדו, כשהסירה החתרנית ביקעה בהם בלי מנוחה. היא דימתה את הגלים נאנחים ברכות מהפרעת הפלדה הנוגחת ומשקיעה אותה בהם. הגבר שלידה אמר: "המים רגועים לגמרי היום, זה ים כנוע. כשהוא רוצה הוא יודע לדהור". על הספינה היו עוד כמה אנשים, אבל היא התכנסה במבט רק על האשה […]


לחיות עם כאב 14

זה קרה לפני כמה ימים, בסך הכל התכופפתי להרים סל כבד מידי בסופרמרקט, ובאותו רגע פילח אותי כאב מחריד, מהגרועים שידעתי, בגב התחתון. לקופה בקושי הגעתי, הילדים היו איתי ונדהמו מעוצמת הסבל שאי אפשר היה להחניק או להחריש. מאז נדמה שמישהו הנחית מהלומה על החיים שלי, אני נעה בין כואב […]


החיים בטיוטות 1

החיים בטיוטות לא היו טובים אלי בכל טיוטה החבאתי לחישות מהוסות שרצו לקרוע את עור התוף שלך. עוד נמצאו – אצבעות קצוצות/נשימות קטועות/אבק תשוקות והריח המבאיש כמו לעכבר הזה שהתפגר לנו בתוך הקיר של התבוסה            


הבשר ודם שלי 2

אֲנִי לֹא רוֹצֶה לַעֲסֹק בְּךָ אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁלֹּא תּוֹפִיעַ אֵין חָרַךְ בְּחַיַּי שֶׁיָּכֹל לְהָכִיל אֶת כֵּלֶיךָ מְדִינַת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי מְגָרֶשֶׁת אוֹתְךָ מִשְׁטָחָהּ. הַבָּשָׂר וְדָם שֶׁלִּי עָטוּף בִּנְיָר דַּקִּיק וְהוּא נִפְעַר מִסֶּדֶק מַחְשָׁבָה עַל קִיּוּמְךָ הַלֹּא אָמַרְתִּי, דַּי בִּי


עירום 1

הסִרְפָּדִים שהשארת צומחים להפליא למרות (ובגלל) הבצורת בלילות קצופים הם נשזרים לשמיכה גולשת על עירום צרוף.


כאב פראי כלוא במחוך ברזל 2

בזמן האחרון אני חושבת הרבה על תכונה שחסרה בכתיבה האחרונה שלי כאן, אומץ. לפני כמה ימים, בשיחה עם שתי בנות משפחה, דיברנו על הכתיבה והערתי שאני כמעט כבר לא כותבת דברים אישיים באמת. הבלוג הזה הולך להיות בן 9 שנים בעוד כמה חודשים, נובמבר ליתר דיוק, ומעניין לי לחשוב על […]


מפולת

זוהי מפולת מפולת זכרונות. בנסיעה אתמול על יד רחוב יואל אנגל רשמתי – את הספסל ההוא עקרו במקומו צומח עץ פלסטיק. בשדירה ילדים עוד רגע פוקעים והנער ההוא, עיניו גוש ירוק זוהר זרועותיו דקות רק קצת פחות מאלו שהיו שייכות לך ולספסל הנעקר. הוא נטל את כובע הקש המצויץ מנערתו […]


סכינאית

"את סכינאית בכתיבה שלך", אמר גיסי, ולא שם לב שנפערתי מעונג. *** בלי שום עונג אני חושבת על אמא שלי בדיור המוגן, ויש מזגן אבל שם חום כבשן, ואני חושבת על כך שאינני יכולה לדבר איתה מבלי לכעוס כל כך, להתפוצץ גרעינית מהכעס, ורק מהמחשבה הזו, תבערה עולה בי. *** […]