כמה קצרים: מעיין הירשביין, הפיטורים, שיחה 9


נערה דקיקה עם שיער כהה וארוך מאוד מתיישבת ליד פסנתר לבן בדירה שכורה טיפוסית בתל אביב, יש לה נקודת חן על לחי שמאל. זו מעיין הירשביין עוד רגע היא תפיק עוצמה גדולה מהקלידים האלו, הקול המתריס והחם, והמילים הישירות שהיא כותבת על מערכות היחסים שלה עם נשים.

בשיר הזה "אנ'לא צריכה", היא מגיעה לשיא, עם התזמורת שמנגנת אצלה בדירה, כולל קרני פוסטל בצ'לו, שני כלי נשיפה, כינור, תופים. הרמוניה של נוכחות בימתית בתוך דירה סטנדרטית, מעיין פורצת מכיסא הפסנתרנית הסגוף, וכשהיא עומדת מולינו כמו היינו מראה, ויורה את שורותיה הטעונות היא לופתת.

רכשתי היום את אלבומה החדש, אחרי שגיליתי אותה לא מזמן ביוטיוב. למעשה, נתקלתי במודעת חוצות ענקית להופעה שלה בצומת הפיל בצפון ת"א, המקום הכי לא מתאים למודעה של זמרת מסוגה, בלב אוכלוסיה שחובבת את המגדלים שלה ואת הסושי וחופשות הסקי. לקרן פלס בטח הולך כאן יותר. הסתקרנתי לבדוק מי זו, עטורת השיער הארוך, מראה ישראלי שאינו תל אביבי מהזן המוכר והנדוש, ללא גינוני מעצבים, והיא שווה את הבדיקה הזו. משהו בה מזכיר לי את אלאניס מוריסט הצעירה והזועמת, אולי גם קמצוץ מענבל פרלמוטר, ולא רק בגלל החד מיניות.  גם טוב לגלות זמרת מוכשרת ששרה בנונשלנטיות שירי אהבה חד מינית ללא תהליך יציאה מהארון מקדים.

2. הויכוח על אלון עוזיאל

הבלוגר שרקד מעל קברו של סמי עופר בעת הלוויתו פוטר מאתר וואלה, שם הועסק כפרילנסר, והוא הנושא הדומיננטי ביותר בדיונים בטוויטר-פייסבוק, הטעונים מאוד, ומסמנים שני מחנות: אלו שתומכים בו ומגנים את הפיטורים, מיליה מסוים מאוד (יש להם גם תואר נפוץ, אבל נעזוב) ואחרים שמצדיקים את הפיטורים האלו. דילמה מרגיזה במיוחד עולה בנושא הזה, שכן קשה לסלוד מהדמות סמי עופר המנוח כפי שעשיתי בימים כתיקונם, נוכח המעשה הנלוז והאלים של עוזיאל, שבאופן אירוני הכניס את סמי עופר למעמד שמעולם לא היה בו בחייו, ראוי להגנה מברבריות, לפחות במותו.

קשה לצדד בפיטורים, זו חוויה איומה ומרוקנת, ולא בטוח שלגמרי מוצדקת חוקית כאן. אפשר להבין את הצעד כהתנערות תקיפה מהתבהמות כזו, שאישית לדעתי לא קשורה למחאה חברתית עם אג'נדה אמיתית, יותר לפרובוקציה רעבת טוקבקים שהושגה במלואה.

3. השיחה

בנסיעה אחת לפני כשבועיים דיברנו בני בן התשע ואני על נשים חד מיניות, כשסיפרתי לו על חברה כזו, הוא שאל למה היא בוחרת כך, ואז טען בהמשך כי "גברים מתרכזים בחוזק וכוח, נשים מתרכזות ביופי". התרעמתי ושאלתי למה הוא אומר כך, הוא אמר "נשים אוהבות להיראות יפה, גם את אוהבת בגדים ונעליים, לא? וגברים הם יותר בחוזק, הרי לגברים אין גוף יפה כמו של נשים". הסברתי לו שזו הכללה, שיש נשים כאלו וגברים כאלו, ובשלב כלשהו הוא טען "אפילו המורה אמרה". פה כבר לא הופתעתי, לצערי. מה שהיה מעניין שכל טיעוניו נוסחו בחוסר נוחות ומבוכה, כאילו ידע שאתרגז. הבכור אינטיליגנטי מאוד, אולי מידי, ואני גם לא חושבת שהבעיה היא שוביניזם מגיל צעיר. אני עדיין אופטימית לגבי הדוגמאות שהוא יראה במהלך חייו, נכון שאין לי שום עניין עם כוח גופני, לזה הוא התכוון, אבל אולי מושג הכוח שלו יתגבש.

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 מחשבות על “כמה קצרים: מעיין הירשביין, הפיטורים, שיחה

  • ארז

    מה פתאום פעולה שלא לגמרי מוצדקת חוקית? הוא לא היה עובד של וואלה אלא בסך הכל כתב פרילנסר שכתב כתבות לפי הזמנה. למערכת אסור להחליט שהיא מפסיקה להזמין ממנו כתבות? ברור שכן ואין כאן בכלל יחסי עובד-מעביד על פי החוק.

    ואם הייתי עורך וואלה הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר. לא רוצה שבאתר שלי יתנוסס של בן אדם שנוהג כך.

  • גיל

    וגם אם היה עובד של החברה, מותר בהחלט לכל חברה לפטר עובד שהתנהגותו וערכיו אינם הולמים את ערכי החברה. במקרה הזה, הערכים שהוא מפר הם אוניברסליים וברורים כל כך שלא צריכה להיות שום פליאה בנושא.
    ובהקשר לפיטורים כחוויה איומה ומרוקנת, נסי להפרד מאמא אהובה או מאבא יקר בבית הקברות כשמישהו רוקד מולך ומשמיע מוזיקה חזקה סתם בגלל שבא לו לחרבן על רגשותיך. אסור להתבלבל בין מי שנגרם לו נזק לבין מי שמקבל עונש. מה גם שהעונש במקרה זה, אינו עונש מהותי. האיש אינו בכלא, לא קיבל קנס ויכול להתקבל עוד שבוע לכל מקום עבודה אחר כשכולם ישכחו את שמו.

  • ריקי כהן

    תודה רבה. נעים לקבל מחמאה כזו. חמוטל, נכון, ואני אוהבת את גורדון, כל אתמול ניסיתי להיזכר את מי היא מזכירה לי.

  • דפנה לוי

    מסקרנת אותי הבחירה שלך בשם "נשים חד מיניות", במקום לומר לסביות. זה נשמע מוזר, כי זה הופך אותי – הסטרייטית – למשל, לדו מינית?

  • שי

    טוב שאלון עוזיאל פוטר וחבל שמהסיבות הלא נכונות. נראה שהוא פוטר בגלל פחד וצדקנות ולא בגלל שעשה מעשה מביש ומכוער. אני מסכים עם התובנה הפשוטה שהעלה יובל דרור: האם זה אפשרי שעיתונאי יפוטר בגלל עיוות אנושי או מוסרי. גידוף מתוכנן של אדם לאחר מותו ובמעמד הלוויתו הוא בעיניי מעשה כזה וזאת ללא כל קשר לכוחו הסוגסטיבי של סמי עופר.