זה הסיפור 4


בהשראת אביבית משמרי, ערכתי בסדר נרטיבי מסוים, כמה מהסטטוסים וציוצים שלי בפייסבוק וטוויטר בחודשיים האחרונים. 

כמה ארסית/פריחתו של האביב הזה/לבלובו הזדוני/תבערה על חדלוני

יש פעמים שקיומו של אדם טעון הוכחה משמעותית יותר מזו שהוא חי.

לפעמים היעדרו של מישהו הוא נוכחות גדולה מאין כמוה.

כל תבערה הופכת בסוף לאפר. בוקר טוב.

חיה עימו 20 שנה, הכירה כ50% מאישיותו.

בוקר אחד התעוררה האישה ההיא וגילתה שלצידה במיטה מתעוררת תולעת בגובה מטר ושמונים, לבושה בתחתוניו של בעלה.

קוביות משמעות נגד צער חסר תקנה.

אני כותבת אותנו, אתה הרבה יותר יפה ומעניין במילים שלי, אני הרבה יותר אמיצה. תיקו

עכשיו עברה פה, ליד השולחן שלי בקפה, היפהפיה הדקיקה, שתנועתה קלה כאוושה ופיה נפער: "מה עשית? את חצי!".

היא פעם רצתה להיות נערת רוק, היום היא הולכת עם הילדים לאוזן בר להסדיר את התשלום. נעוריה רוקדים בדמיונה

ערב שביר. פירקנו את השירה מהנייר שהוגשה בו. עכשיו יהודה הלוי מלחשש לי ברשעות שמות דוקרים.

למה, למה החרוז הכי טוב לנפש הוא רפש?

איפוק יקר ונהדר, אני אוהבת אותך, תישאר.

כמה אלימות יש בשתיקה לפעמים, וכמה רוך ועונג בפעמים אחרות לחלוטין.

 

 


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 מחשבות על “זה הסיפור

  • מירי שחם

    הפוסט הזה שלך – מעבר לכך שהוא מאד נגע בי רגשית, אחרי שהרגש שקע גרם לי להרהר בנדידה של טקסט ממדיום למדיום. זה לא עניין טריוויאלי, הקופי פייסט הזה. הטוויטר הוא מדיום שהמוצר שלו מרוכז מאד וגם חולף מאד, אלה שני פרמטרים שתלויים זה בזה, כלומר דווקא המימד החולף מאד של הטקסטים בפיד של הטוויטר דורש שהם יהיו מרוכזים מאד, ומאפשר טולרנטיות גדולה לבוטות שנגזרת לפעמים מהעובדה שהטקסט מרוכז מאד. במעבר למדיום הבלוגי, שהוא מדיום משתהה יותר, כל אחד מהטוויטים הוא פצצה, וההצבה שלהם ברצף יוצרת שרשרת פיצוצים שמהדהדת בזה אחר זה, מה גם שהטקסטים בודדו מתוך הפיד והם מזדקרים החוצה בלי חלל מסכך/ממסך של קולות רבים שנשמעים בבת-אחת. אני לא אומרת שזה טוב, או רע, אני רק מתייחסת לאפקט השונה להדהים של אותו טקסט במדיום שנראה אותו מדיום (כלומר נקרא מאותו מסך) וזה בכל זאת שונה לגמרי.

  • Riky Cohen

    מירי, תודה רבה על התגובה המבריקה הזו, מה שקרה הוא ששוטטתי בשני הפידים, גם הפייסבוקי וגם הטוויטרי, כדי להבין קצת את החודשים האחרונים, אחורה והם הזדקרו לי כשורות שמצטרפות לסיפור, קצרצר. זה לא היה רק קופי פייסט כי הסדר לא כרונולוגי ונקבע במחשבה על נרטיב סיפורי. מובן שניקיתי הרבה מאוד סטטוסים אחרים ואת התגובות והקולות כמו שאמרת. גם עבורי זה חזק מאוד, הפיצוצים האלו.